פסיכולוגית קלינית

בכולנו קיימת שאיפה פנימית להומאוסתזיס – שיווי משקל פנימי – מצב מאוזן ושלו, פחות או יותר.

כאשר אנו חשים שהאיזון הופר או שהיציבות הפנימית מאוימת, לרוב אנו מתחילים לחוש פחות ופחות מרוצים מחיינו. חוסר שביעות הרצון יכול להיות מנותב למקומות מסוימים או נרחבים, בין אם בעבודה, בלימודים, בזוגיות, בהורות או בתחושת העצמי. לעיתים החוויה היא של פער בין המקום בחיינו בו אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים לבין המקום שבו דמיינו שנהיה. יכולות לעלות תחושות כמו חוסר הגשמה עצמית, ריקנות, אכזבה וחרדה. בפעמים אחרות החוויה היא שישנם חסמים, פנימיים או חיצוניים, אשר מונעים מאתנו מלבטא את עצמנו כפי שאנו מאמינים שהיינו יכולים או רוצים. לעיתים הם בולטים וברורים לנו ובפעמים אחרות פחות. לפעמים הם מיידיים ולעיתים נבנים ומתבהרים עם הזמן. לרוב במצבים אלו, מתחילים לשקול ללכת לטיפול.

כאשר חושבים על טיפול פסיכולוגי,  לכל אחד מאתנו תפיסות שונות וציפיות שונות לגבי מהותו. כך גם לכל מטפל ראייה והגדרה אחרת של מהו טיפול ועל כן גם הגישה הטיפולית משתנה.

כאשר מגיעים לטיפול חשוב לברר מהן אותן ציפיות. את חלקן קל יותר לזהות ולהגדיר ואחרות פחות מודעות. פעמים רבות לציפיות הללו חשיבות מיוחדת עבור התהליך הטיפולי.

כבר מבירורן ניתן לסמן מוקדים חשובים לטיפול ובאמצעות הבהרתן ניתן להתכוונן יחד לדרך טיפולית משותפת.

כל מפגש בין שניים הינו ייחודי ואין שני לו. חלקים באחר מעוררים ומאירים חלקים בנו ולהיפך והחוויה שלנו את עצמנו משתנה באינטראקציות שונות. כך גם בין מטפל למטופל נוצרת אינטראקציה ייחודית. אינטראקציה זו יכולה לעורר בנו תחושות מגוונות, חלקן חיוביות יותר וחלקן פחות וניתן ללמוד רבות מהעלאתן. יחד עם זאת, על מנת להיכנס לתהליך משמעותי של חקירה ושינוי פנימיים, אני מאמינה שצריך קודם כל לחוש בנוח עם המטפל וביטחון בתוך המרחב הטיפולי.  כאשר אלו מתקיימים, ואיננו חווים איום בסיטואציה או שיפוטיות, קל יותר להעלות ולהתמודד עם נושאים מחוץ לאזור הנוחות שלנו – עם חלקים שפחות נוח לנו לקבל בעצמנו, באנשים הקרובים אלינו או בסיפור האישי של כל אחד מאתנו.

על כן, כשאני חושבת על טיפול, אני קודם כל חושבת על מרחב מאפשר.

לתפיסתי, רק בתוך מרחב מקבל ונטול שיפוטיות, ניתן להתבונן פנימה ללא חשש (או עם מעט חשש) ולהיכנס לתהליך של קבלה עצמית יחד עם שינוי משמעותי. (על הדיאלקטיקה שבין קבלה ושינוי – כאן). מרחב מאפשר מבחינתי הוא גם כזה אשר אינו מכתיב אמיתות למיניהן מבחוץ, אלא מכבד את האדם שנמצא בתהליך הטיפולי. הוא מסייע לו למצוא כיוון, אך הכיוון הוא של המטופל והוא הקברניט של המסע העצמי שלו. המטפל מסייע לפזר "עננות שבדרך" כשצריך, אך המטרה היא לאפשר למטופל להיות מסוגל לנווט את דרכו מתוך אמונה וביטחון עצמיים.