פסיכולוגית קלינית

כולנו חווים מכאובים שונים בחיינו. קשיים בהתמודדות עמם מביאים אותנו להתנהלות שאיננו מרוצים ממנה ולעיתים אף איננו מזהים כחלק מעצמנו, אלא היא נחווית זרה לנו. היא יכולה לבייש או להביך אותנו, אנחנו יכולים להתכחש לה והיא מעוררת רצון להשיל אותה מעלינו.

כמה פעמים זיהיתם שהוצאתם כעס לא מוצדק על מישהו קרוב? שה"אגו" שולט בכם? וכמה קשה לפעמים להודות בחלק שלנו?

פעמים רבות אנחנו נושאים עמנו "אמת פנימית" לפיה אסור לחשוף חולשה. שאין מקום לחלקים חלשים בתוכנו, בקרובים לנו ובקשרים שלנו איתם. לא אחת, זו הסיבה שנקלעים לעימותים חסרי פרופורציה ושקשרים מסוימים שיש לנו בעלי אופי תחרותי במקום להתאפיין בצמיחה משותפת, פרגון והעצמה.

כאשר אנחנו פועלים באופן אוטומטי כתגובה למכאוב מסוים, אותם חלקים שאנחנו פחות מזהים כמייצגים את מי שאנחנו, מתפרצים מאיתנו באופן שנחווה לא נשלט. לאחר מכן, לרוב מתעוררים בנו תחושות של אשמה, בושה או צורך בהלקאה עצמית.

אחת המטרות בטיפול היא העלאת מודעות לדפוסים האוטומטיים שלנו ולתחושות הנלוות להם. אני מאמינה שעל מנת להגיע לשינוי אמיתי, צריך קודם כל להגיע להשלמה וקבלה מסוימת של החלק אותו אנחנו רוצים לשנות. כשם שאין לאור משמעות ללא חושך, כך גם עלינו ללמוד לקבל חלקים שונים בנו ואז עם קבלתם פוחת הצורך האוטומטי להתכחש להם ולהשליכם במקומות שהם פחות בשליטתנו, אוטומטיים ושעליהם אנו מתחרטים.

ניתן לחשוב על כך כעל עצם שתקועה בגרון – חלק זר שאנחנו רוצים להקיא מתוכנו, ולמעשה לעיתים משליכים אותו על אחרים. 

בטיפול המטרה לצמצם מקומות אלו.

באמצעות התמודדות מודעת עם החלקים ה"דחויים" שלנו, ניתן "לעכלם" בחתיכות קטנות ונשלטות. כך הם מתמוססים מאליהם ומתנקים מאיתנו או לחלופין, אותה התבוננות ובחינה של חלקים אלו, מעבירה אותם תהליך של שינוי, כך שניתן להטמיעם בתוכנו, כחלקים המזוהים כשלנו, ושאיננו מרגישים צורך להתנצל עליהם יותר. בכל אופן הם כבר לא מתפרצים החוצה באופן לא נשלט או לחלופין נבלעים באופן שמעלה בנו תחושת בחילה.

התוצאה היא הרמוניה פנימית ובין אישית גדולה יותר.